מבזקים

החוקה של הרפובליקה הערבית הסורית

הרפובליקה הערבית הסורית :

תוכן הענינים

ההקדמה

החלק הראשון : כללי היסוד.

*הפרק הראשון : הכללים המדיניים.

*הפרק השני : הכללים הכלכליים.

*הפרק השלישי : הכללים החברתיים.

*הפרק הרביעי : הכללים החינוכיים והתרבותיים.

החלק השני : הזכויות, החרויות, ורבונות החוק.

*הפרק הראשון : הזכויות והחרויות.

*הפרק השני : רבונות החוק.

החלק השלישי : רשויות המדינה.

*הפרק הראשון : הרשות התחוקתית.

*הפרק השני : הרשות הביצועית.

1 – נשיא הרפובליקה.

2 – מועצת השרים /הממשלה/.

3 – מועצות המנהל המקומי.

*הפרק השלישי : הרשות המשפטית.

1 – מערכת השפוט והפרקליטות הכללית.

2 – השפוט המנהלי.

החלק הרביעי : בית הדין העליון לענינים תחוקתיים.

החלק החמישי : עידכון החוקה.

החלק הששי : כללים כלליים וכללי מעבר.

 הקדמה :

התרבות הערבית הסורית שהיא חלק מהתרבות האנושית התעמתה במרוצת ההסטוריה הארוכה שלה עם אתגרים ענקיים שנסו לשבור את הרצון שלה ולהכניעה להגמוניה הקולוניסאלסטית אבל בהשענה על יכולתה העצמית והיצרנית היתה מיישמת את התפקיד שלה בבניתה של התרבות האנושית.

הרפובליקה הערבית הסורית גואה בהשתיכותה לאומה הערבית, ובהיות עמה חלק שאינו נפרד מהאומה הערבית, וממחישה את ההשתיכות הזאת בתוכניתה הלאומית והפן ערבית, ובעבודתה לתמוך בשתוף הפעולה בין הערבים במטרה לחזק את האנטגרציה ולהגשים את האחדות של האומה הערבית.

הרפובליקה הערבית הסורית רואה בשלום ובביטחון הבינלאומיים כיעד עקרוני וכאופציה אסטרטגَית ופועלת כדי להגשים אותם תחת המטריה של החוק הבינלאומי ושל ערכי החוק והצדק.

תפקידה של סוריה בזירה האזורית ובזירה הבינלאומית התעצם במהלך העשורים האחרונים, וכתוצאה הוגשמו הרבה שאיפות והשגים אנושיים ולאומיים בכול התחומים, ובכך היה לסוריה מעמד מדיני חשוב בהיותה הלב הפועם של האומה הערבית, חזית העמות מול האויב הציוני, ומי שהוא בעיקר מאמץ את ההתקוממות נגד פריסת ההגמוניה הקולוניאלסטית במולדת הערבית ונגד ההשתלטות על נכסיה והאוצרות שלה.

המאבק ארוך הימים של עמנו, וההקרבות שלו למען עצמאותו, התעוררותו ואחדותו הלאומית פלסו את הדרך לקראת בניתה של המדינה החזקה ולקראת חזוק ההתלכדות בין העם לבין הצבא הערבי הסורי שהוא העריב  הראשי והמגן על רבונות, ביטחון, יציבות, ואחדות, אדמות המולדת, ובכך נוסד הבסיס האיתן למאבקו של העם למען שחרור כל השטחים הכבושים שלו.

החברה הסורית בכול מרכיביה ובעזרת מוסדותיה והארגונים העממיים המדיניים והחברתיים שלה הצליחה לקצור השגים שהוכיחו את עומק התרומה לתרבות המתגלמת בהתנהגותה ואת הקשיחות של רצונה ויכולתה להסתגל עם השנויים, והצליחה ליצור את האוירה הנאותה לשמור על תפקידה ככוח הסטורי פעיל בתהלוכה של התרבות האנושית.

כבר מהתחלתה של המאה העשרים ואחת, סוריה כעם וכמוסדות עמדה מול אתגרי הפתוח וההחדשות בצל תנאים אזוריים ובינלאומיים קשים שאימו על הרבונות הלאומית שלה, דבר שדחף להכין את החוקה הזות כבסיס לחזוק מדינת החוק.

הכנתה של החוקה באה כדי להכתיר את המאבק של העם למען החופש והדימוקראטיה, וכדי להגשים את ההשגים ולהענות לשנויים ולהיות מורה דרך לארגן צעדיה של המדינה לקראת העתיד ולנתב פעילות המוסדות שלה, ולהיות המקור להליכיה, וזאת בהתאם לשורה של עקרונות יסודיים המנציחים את העצמאות, הרבונות, ושלטון העם המבוסס על הבחירות ועל הפלוראליזם המדיני, והמפלגתי, ועל הגנת האחדות הלאומית, ההגיון התרבותי, החרויות הכלליות, זכויות האדם, הצדק החברתי, שוויון, ושווי התנאים באזרחות, ובריבונות החוק, בצורא שבה, החברה והאזרח יהיו כמטרה וכיעד שלמענם יושקע כול מאמץ לאומי והשמירה על כבודם תהיה כממד הקוביע את התרבות של המולדת ואת הכבוד של המדינה.

החלק הראשון :

*הפרק הראשון :

  • כללי היסוד :

הסעיף הראשון :

1)הרפובליקה הערבית הסורית היא מדינה דימוקרטית בעלת רבונות מלאה, בלתי ניתנת לחלוקה, ואסור לוותר על שום חלק מאדמותיה, והיא חלק מן המולדת הערבית.

2)העם של סוריה הוא חלק מהאומה הערבית.

הסעיף השני :

1)המשטר במדינה הוא משטר רפובליקני.

2)הרבונות היא של העם, שאין לפרט או לקבוצה לטעון לעצמם את הזחות לשלוט בה, והיא מושתתת על עקרון שלטון העם בעצמו.

3)העם יישם את הרבונות לפי הצורות והגבולות הכלולים בסעיפי החוקה.

הסעיף השלישי :

1)הדת של נשיא הרפובליקה היא הדת האסלמית.

2)ההלכה האסלמית היא המקור הראשי של התחוקה.

3)המדינה תיכבד את כול הדתות ותערוב לחופש הפולחן שלו יפר את הסדר הכללי.

4)המצבים הפרטיים של העדות הדתיות , יהיו שמורים ומוגנים.

הסעיף הרביעי :

השפה הערבית היא השפה הרשמית של המדינה.

הסעיף החמישי :

בירת המדינה היא עיר דמשק.

הסעיף הששי :

1)דגל הרפובליקה הערבית הסורית מורכב משלושה צבעים:

האדום, הלבן והשחור, ובתוכו שני כוכבים בעלי חמש זויות בצבע ירוק, צורתו מאורכת, רוחבו הוא כשליש האורך שלו ומחולק על פי שלושה חלקים מאורכים ושווים, החלק העליון הוא האדום, ובאמצע החלק הלבן והחלק התחתון הוא החלק השחור, ושני הכוכבים באמצע של החלק הלבן.

2)החוקה קובעת את הסמל של המדינה, את ההימנון הלאומי שלה ואת הסעיפים הקשורים בכל אחד מהם.

הסעיף השביעי :

שבועת האמונים לפי החוקה תהיה בצורה זו :

אני נשבע באלוהים הגדול לכבד את החוקה של המדינה חוקיה ואת המשטר הרפבליקני שלה, להגן על האנטרסים והחרויות של העם, לשמר על רבונות המולדת עצמאותה וחרותה, ולהגן גם על שלימות אדמותיה, ולפעול למען הגשמת הצדק החברתי, ולמען הגשמת האחדות של האומה הערבית“.

הסעיף השמיני :

1)המשטר המדיני מבוסס על עקרון הפלוראליזם המדיני, וישום השלטון מתקיים בצורה דימוקרטית דרך משאלי העם.

2)המפלגות הפוליטיות בעלות הרשיונות והגושים הפרלמוטריים משתתפים בפעילות המדיניתלאומית, מתוך מחויבות לכבד את כללי הרבונות הלאומית והדימוקרטיה.

3)החוקה תארגון את הכללים ואת ההליכים של הקמת המפלגות הפוליטיות.

4)אסור לבציע שום פעילות פוליטית ולהקים מפלגות או גושים פוליטיים על בסיס דתי, עדתי, שבטי, אזורי, או מקצועי בהסתמך על אפליה בגלל מין, גזע אתני או צבע.

5)אסור לנצל את התפקיד הצבורי או כספי התקציב הכללי למען אנטרס מדיני מפלגתי או אלקטרואל.

הסעיף התשיעי :

החוקה תערוב לשמירה על הגיוון התרבותי של החברה הסורית על כול מרכיביה ורבוי נספחיה, בהיותו תרבות לאומית המחזקת את האחדות הלאומית במסגרת האחדות של אדמות הרפובליקה הערבית הסורית.

הסעיף העשירי :

הארגונים העממיים, האגודים המקצועיים, והתאגידים הם רשויות המאגדות אזרחים למען פתוח החברה והגשמת האנטרסים של חבריהם, והמדינה ערבה לעצמאותן, ולישום הבקורת העממית על פעילותן, וגם להשתתפותן ברוב המגזרים והמועצות הנזכרות בחוק, במישורים העוזרים להן בהגשמת  ועדיהן ובהתאם לתנאים שקוביע החוק.

הסעיף האחד עשר :

הצבא והכוחות המזוינים מוסד לאומי האחראי להגנה על שלימות אדמת המולדת ורבונותה ואזורית, והוא משרת את האנטרס של העם ומגן על מטרותיו ועל בטחונו הלאומי.

הסעיף השנים עשר :

המועצות הנבחרות בצורה דימוקרטית אם בזירה הלאומית ואם בזירה המקומית הן מוסדות שהאזרחים מישמים דרכן את התפקיד שלהם במישור, הרבונות, בנית המדינה והנהגת החברה.

*הפרק השני :

  • הכללים הכלכלים

הסעיף השלושה עשר :

1)הכלכלה הלאומית נבנת בעיקר על פתוח הפעילות של המשק הצבורי והפרטי על ידי תוכניות כלכליות וחברתיות שמטרתן להעות את ההכנסה הלאומית, פתוח היצור, העלאת רמת החיים של הפרט, והבטחת העבודה.

2)המדיניות  הכלכלית של המדינה תעשה להבטיח את הצרכים העיקריים של החברה ושל התושבים גרך הגשמת הפתוח הכלכלי והצדק החברתי כגי להגיע לפתוח המלא, המאוזן והמתמיד.

3)המדינה תבטיח הגנה ליצרנים ולצרכנים, תעניק חסות למסחר ולהשקעות, תמנע את המונופולציה בתחומי הכלכלה השונים, תעשה למען פתוח כוח היצירה, ותגן על כוח העבודה בצורה שתשרת את המשק הלאומי.

הסעיף הארבעה עשר :

אוצרות הטבע, המתקנים, המוסדות והמשק הכלכלי הם רכוש צבורי שהמדינה תשקיף על ההשקעות בו ועל נהולו לטובת כול הצבור, וחובה על האזרחים להגן עליו.

הסעיף החמישה עשר :

1)הבעלות הפרטית אם קבוצתית ואם של היחיד, מוגנת בהתאם לכללים הבאים :

א ההפקעה של הכספים אסורה.

ב הבעלות הפרטית לא תישלל אלא לטובת הצבור, ובהתאם להחלטה ממשלתית ובתמורה לפצוי צודק על פי החוק.

ג ההפקעה הפרטית לא תוטל אלא לפי פסק דין של בית המשפט.

ד ההפקעה הפרטית יכולה להיות בגלל תנאי מלחמה ובגלל אסונות ובהתאם להחלטה חוקית ובתמורת פצוי צודק.

2)הפצוי צריך שיהיה שווה לערך האמיתי של הרכוש.

הסעיף הששה עשר :

על פי החוק יקבע סף המקסימום של הבעלות לגבי האדמות החקלאיות ולגבי ההשקעות בחקלאות בצורה שתבטיח הגנה לפלח ולעובד בחקלאות מפני סוגי הנצול ותבטיח הגדלת התפוקה.

הסעיף השבעה עשר :

זכות הירושה מוגנת לפי החוק.

הסעיף השמונה עשר :

1)הטלת המסים, הדמויות והעלות תהיה רק לפי החוק.

2)חוק המסים יסתמך על יסודות צודקים והמסים יבואו בשעורים שיתאימו לכללי השיוויון והצדק החברתי.

*הפרק השלישי :

  • הכלכים החברתיים.

הסעיף התשעה עשר :

החברה ברפובליקה הערבית הסורית מורכבת על פי כללי הסולידריות, האנטגרציה והשמירה על עקרונות הצדק החברתי, החופש, של כול פרט.

הסעיף העשרים :

1)המשפחה היא הגרעין של החברה והחוק שומר על הרכבה ומחזק את הקשרים שלה.

2)המדינה תגן על הנשואים, תעודד אותם, ותפעל יהסיר מדרכם את המכשולים החומרים והחברתיים המעיקים עליהם, תגן על האימהות ועל הילדות, תחוס על הדורות ועל הנוער ותבטיח להם התנאים הנאותים לפיתוח יכולותיהם.

הסעיף העשרים ואחד :

ההקרבה למען המולדת היא עיך עליון, והמדינה תחוס על משפחות החללים בהתאם לכללי החוק.

הסעיף העשרים ושנים :

1)המדינה תחוס על כול אזרח ועל משפחתו בשעות החרום, ובמקרי המחלה, הנכות, היתום והזקנה.

2)המדינה תגן על בריאותם של התושבים ותבטיח להם האמצעים להגנה מפני מחלות, ולטפול הרפואי.

הסעיף העשרים ושלושה :

המדינה תבטיח לאשה את כול התנאים שיאפשרו לה להגיש תרומה פעילה ומלאה לחיים המדיניים, הכלכליים, החברתיים, והתעשה להסיר את כול המגבלות שימנעו פתוחה והשתתפותה בבנית החברה.

הסעיף העשרים וארבעה :

המדינה בשתוף פעולה עם החברה תערוב להסיר את הסבל שנגרם כתוצאה מאסונות הטבע.

הסעיף העשרים וחמישה :

החנוך, הבריאות, והשרותים החברתיים הם יוסדות עיקריים לבנין החברה, והמדינה עושה כדי להשיג פתוח מאוזן בין כול המחוזות של הרפובליקה הערבית הסורית.

הסעיף העשרים וששה :

1)השרות הצבורי חובה וכבוד, מטרתו היא להגשים את האונטרס הכללי ולשרת את העם.

2)האזרחים שווים במילוי תפקידי השרות הצבורי, והחוק הוא שיקבע את התנאים למינוי בתפקידים, ואת החובות המוטלים המנויים.

הסעיף העשרים ושבעה :

הגנת הסביבה היא אחראיות של המדינה והחברה, והיא חובה של כול אזרח.

*הפרק הרביעי :

  • כללי החנוך והתרבות

הסעיף העשרים ושמונה :

מערכת החנוך והתרבות בנויה כדי לגדל דור שיהיה דבק בזהותו בתרבותו, בהשתיכותו ובאחדות הלאומית שלו.

הסעיף העשרים ותשעה :

1)החנוך הוא זכות שאותו מבטיחה המדינה בחינם בכול השלבים שלו והחוק מארגן את המקרים שבהם יהיה החנוך בשכר באונברסיטאאות ובמכונים הממלכתיים.

2)החנוך הוא חובה עד לסוף שלב החנוך היסודי, והמדינה עודה כדי להאריך מחויבתו לשלבים אחרים.

3)המדינה תפקיח על החנוך ותנתב אותו כדי להשיג את החבור בינו לבין צורכי החברה ודרישות הפתוח.

4)החוק מארגן פקוח המדינה על מוסדות החנוך הפרטי.

הסעיף השלושים :

התרבות הספורטיבית היא בסיס עיקרי בבנין החברה, המדינה מעודדת אותה כדי להכין דור חזק מבחינה כוחות, מוסרית, ומחשבתית.

הסעיף השלושים ואחד :

המדינה תתמוך במחקרים המדעיים על כול הדרישות שלהם ותערוב לחופש במישור היצירה שלהם ותערוב לחופש במישור היצירה המדעית, הספרותית, האומנותית, והתרבותית, ותבטיח את האמצעים שיגשימו אותן יצירות ובו בעת המדינה תגיש סיוע לקידום המדעים והאומנות ותעודד את היצירות המדעיות והאומנותיות ואת הכולות היצרניות ותגן על תוצאותיהן.

הסעיף השלושים ושנים :

המדינה תגן על האריאולוגיה ועל האתרים הארכיאולוגיים והתרבותיים ועל הדברים שיש להם ערך אומנותי ,הסטורי ותרבות.

-החלק השני:

הזכויות, החרויות, ורבונות החוק.

*הפרק הראשון :

הזכויות והחרויות

הסעיף השלושים ושלושה :

  • החרות היא זכות קדושה, המדינה תערוב לאזרחים את החרות הפרטית שלהם ותגן על כבודם ובטחונם.

  • האזרחות היא עיקרון יסודי הכולל זכויות וחובות של כול אזרח והוא יכול לממש אותה בהתאם לכללי החוק.

  • התושבים שווים בזכויות ובחובות ואין אפילה ביניהם לא בגלל המין, ולא מגלל הגזע, השפה,הדת או האידיאולוגיה.

  • המדינה תערוב לעיקרון השיוויון בהזדמנויות בין התושבים.

הסעיף השלושים וארבעה :

לכול תושב יש זכות להשתתף בחיים המדיניים, הכלכליים, החברתיים, והתרבותיים, החוק מארגון את הדבר הזה.

 הסעיף השלושים וחמישה :

 כול תושב מחויב לכבד את החוקה ואת החוקים.

 הסעיף השלושה וששה :

1)לחיים הפרטיים יש חרות מוגת על ידי החוק.

2)דירות המגורים מוגנות ואי אפשר להכנס אליהן או לחפש בהן אלא לפי צוו שהוציאה מערכת השפור המוסמכת, ולפי המקרים המפורטים בחוק.

הסעיף השלושים ושבעה:

חשאיות ההתכתבויוץ הנשלחות בדואר,וההתקשרויות האלחוקטיות והבלתי אלחוטיות מוגנות לפי החוק.

הסעיף השלושה ושמונה:

1)אסור להגלות את האזרח מהמולדת או למנוע חזרתו אליה.

2)אסור להסגיר את האזרח לשום צד חצוני.

3)לכול אזרח הזכות לנסוע בשטחי המדינה או לעזוב אותה אם לא ואסר עליו הדבר לפי צוו משפטי היוצא מבית הדין המסומך או מהפרקליטות הכללית, או מתוך ישום כלל, הבריאות הכללית.

הסעיף השלושים ותשעה :

מי שמוכרים כפליטים פוליטיים לא יוסגרו בגלל דעותיהם הפוליטות או בגלל פעילותם להגנה על החרות.

הסעיף הארבעים :

  • העבודה היא זכות וחובה של כול אזרח המדינה תעשה להבטיח אותה לכול האזרחים, והחוק וארגון אותה את תנהיה ואת החובות שנדרשים מן העבודים.

  • לכול עובד מגיע שכר צודק לפי סוג העבודה ותקופתה, בתנאי שלא יהיה פחות משכר המינימום שיבטיח תנאי המחיה.

  • המדינה ערבה לבטוח החברתי והבריאות, של העובדים.

הסעיף הארבעים ואחד :

תשלום המסים ודמי העלות והחובות הכלליים חובה שנקבעה בחוק.

הסעיף הארבעים ושנים :

1)חופש האמונה מובטח לפי החוק.

2)לכול אזרח הזכות להביע דעתו בחופשיות וברבים, הן בדבור, ברתיבה או בכול שיטות ההבעה.

הסעיף הארבעים ושלושה :

המדינה תבטיח אווירה חופשית לעתונות לדפוס, להוצאה לאור ולכול שיטות ההסברה ותבטיח להן עצמאות לפי החוק.

הסעיף הארבעים וארבעה :

לאזרחים יש זכות לקיים כנוסים לצאת להפגנות בדרכי שלום ולקיים שביתות עבודה במסגרת כללי החוקה המארגנת את השיטות ליישם את הזכויות האלה.

הסעיף הארבעים וחמישה :

הזכות להקים אגודים ועמותות בהתאם לכללים לאומיים, ולמטרות לגטימיות ובדרכי שלומ מובטחת בהתאם למצבים והתנאים שיפורטו בחוק.

הסעיף הארבעים וששה :

1)שרות החובה בצבא, הוא חובה מקודשת, ומאורגנת לפי חוק מיוחד.

2)ההגנה על שלימות המולדת והמירה על סודות המדינה חובה של כול אזרח.

הסעיף הארבעים ושבעה : המדננה תבטיח הגנה האחדות הלאומית, וחובה של כול האזרחים לשמור עליה.

הסעיף הארבעים ושמונה :

החוק יסדר את האזרחות הערבית הסורית.

הסעיף הארבעים ותשעה :

הזכות להשתתף בבחירות ובמשאלי העם היא זכות של כול התושבים וחובה, שישומה יאורגן בחוק.

*הפרק השני :

רבונות החוק :

הסעיף החמישים :

רבונות החוק היא היסוד של השלטון במדינה.

הסעיף החמישים ואחד :

1)העונש הוא אישי, אין פשע ואין עונש מבלי חוק.

2)כול נאשם זכאי עד שיורשע בפסק דין מוחלט שיתקבל במשפט צודק.

3)הזכות לפנות לבתי הדין, ולטעון בפסק הדין, לבקש משפט חוזר ולהגנה עצמית מול בית המשפט, היא זכות מובטחת בחוק, והמדינה ערבה להגיש עזרה משפטית למי שאינם יכולים להשיג עזרה לפי החוק.

4)אסור לכלול בחוקים חסינות של עבודה כול שהיא או החלטה צנהלית מפני פקוח הרשות המשפטים.

הסעיף החמישים ושנים :

החוקים יהיו תקפים רק אחרי התחלת העבודה בהם ואין להם שום תוקף ראקטיבי אבל בענינם שאינם פליליים רפשר לפסוק אחרת.

הסעיף החמישים ושלושה :

1)אי אפשר לעצור אף אחד אלא על פי צוו או פסק דין שיוצא מערכאה משפטית מוסמכת, או אם הוא נתפס על חם ואם צריך להעמיד אותו בפני השלטונות השפוטיים כנאשם בבצוע פשע או הפרת חוק.

2)אסור לענות אף אחד או להתיחס אליו התיחסות משפילה. החוק קוביע את העונש נגד מי שעו כך.

3)יש להעמיד כול איש שיעצה על המניעים שהביאו לעצור אותו ועל הזכויות שלו, ואין להמשיך את המעצר שלו בידי השלטון המנהלי אלא על פי צוו היוצא מהשלטון המשפטי המוסמך.

4)לכול אדם שיצא נגדו פסק דין ומצא את תקופת העונש, והוכח שפסק הדין נגדו היה טועה, ישלו הזכות לתבוע מהמדינה לשלם לא פיצוי על הנזק שנגרם לן.

הסעיף החמישים וארבעה :

כול תוקפנות נגד חופש הפר או נגד החיים הפרטיים, ונגד אזשהו חופש כלל או זכות כללית המובטחים לפי החוקה ייחשב פשע שהחוק יעניש מי שמבציע אותו.

החלק השלישי :

*הפרק הראשון :

השלטונות התחוקתיים.

הסעיף החמישים וחמשה :

השלטונות התחוקתית במדינה היא מאחראיות מועצת העם בצורה שנקבעה בחוקה.

הסעיף החמישים וששה :

הקדנציה של מועצת העם היא ארבע שנים, תתחיל מהיום הראשון שבו תתכנס ואין להאריך אותה אלא בתקופת המלחמה ולפי צוו חוקי.

הסעיף החמישים ושבעה :

חברי מועצת העם יבחרו בבחירות כלליות בצורה חשאית כשרה ושוויונית בהתאם לכללי חוק הבחירות.

הסעיף החמישים ושמונה :

חבר מועצת העם מיצג את כול העם, ואין להגביל יצוגו לפי תנאים או הגבלות, והוא חיב לממש אותה לפי מצפונו.

הסעיף החמישים ותשעה :

הבוחרים הם האזרחים שסיימו את השנה השמונה עשרה מגילם, ויש להם התנאים שנקבעו בחוק הבחירות.

הסעיף הששים :

1)השיטה לבחור את חברי מועצת העם, קביעת מספרם, והתנאים שצריכים להיות למועמדים, יקבעו לפי חוק.

2)לפחות חצי חברי מליאת מועצת העם צריכים להיות מבין האכרים והפועלים והחוק מגדיר את הפועל ואת האכר.

הסעיף הששים ואחד :

חוק הבחירות צריך להכיל את הכללים שיבטיחו :

1)- החרות של הבוחרים לבחור בחופשיות את הנציגים שלהם, שלימות ושקיפות תהליכי הבחירות.

2)- זכותם של המועמדים לפקיח על הליכי הבחירות.

3)- הענשת מי שמשחקים ברצונם של הבוחרים.

4)- קביעת הסדר למיממון מסעי הבחירות.

5)- ארגון תעמולת הבחירות, והשמוש בכלי ההסברה.

הסעיף הששים ושנים :

1)הבחירות צריכות להיערך תוך תקופת ששים הימים שלפני סיום הקדנציה של מועצת העם.

2)המועצה תוסיף לקיים ישיבות אם לא תבחר מועצה אחרת עד שתבחר מועצה חדשה.

הסעיף הששים ושלושה :

אם התרקן מנדט של אחד מחברי מועצת העם מסיבה כול שהיא צריך לבחור חבר אחר במקומו תוך ששים ימים מיום התרקנות המנדט בתאני שהתקופה הנשארת לסיום קדנצית המועצה לא תהיה פחות מששה חודשים, חברותו של החבר החדש תסתיים עם סיום הקדנציה של המועצה. מקרי התרוקנות המנדט יקבעו לפי החוק.

הסעיף הששים וארבעה :

1)מועצת העם תקרא להתכנס בצוו שיוציא נשיא הרפובליקה תוך חמשה עשר ימים אחרי סיום הקדנציה של המועצה היורדת, או אחרי ההכרזה על תוצאות הבחירות. וישיבת המועצה העולה תתקיים בהחלט ביום הששה עשר אם לא יתקבל צוו נשיאותי לקרוא לכנוס.

2)בישיבתה הראשונה המועצה תבחר ביושב הראש ובחברי הלשכה.

הסעיף הששים וחמישה :

1)המועצה תקרא לכנס שלושה מושבים שגרתיים בשנה שימיהם לא יהיו פחות מימי ששה חודשים, מועד כנוסם ותקופת כול כנוס, יקבעו לפי סדר העבודה של המועצה.

2)אפשר לקרוא למועצה למושבים לא מן המנין לפי בקשה של נשיא הרפובליקה או לפי בקשה של שליש החברים של המועצה, או לפי בקשה של לשכת המועצה.

3)המושב התחוקתי האחרון מכול שנה ישאר פתוח עד לסיום אשורו של התקציב הכללי של המדינה.

הסעיף הששים וששה :

1)בית הדין העליון לעניני החוקה מוסמך לדון בערעורים המיוחדים לבחירתם של חברי מועצת העם.

2)הערעורים  צריכים להיות מוגשים על ידי המועמד תוך שלושה ימים אחרי הכרזת התוצאות, ובית הדין יוציא בענינם פסק דין סופי תוך שבעה ימים החל מהיום הראשון לקבלת הערעורים.

הסעיף הששים ושבעה :

חברי מועצת העם יגישו שבועת האמונים הנזכרת בסעיף השביעי של החוקה.

הסעיף הששים ושמונה :

ההקצבות והפצויים של חברי מועצת העם יקבעו לפי חוק.

הסעיף הששים ותשעה :

מועצת העם תכין את סדר העבודה הפנימי שלה כדי לארגן שיטת העבודה בה וכיצד לבציע את משימותיה, ולקבוע את הסמכויות של לשכת המועצה.

הסעיף השבעים :

חברי מועצת העם לא ישאלו פלילית או אזרחית בגלל הניתונים שיגישו, הדעות שיביעו או בגלל הצבעותיהם במהלך הישיבות הפתוחות או הסגורות ובמהלך העבודות של הוועדות.

הסעיף השבעים ואחד :

חברי מועצת העם יהנו מחסינות במשך תקופת הקדנציה של המועצה, ואסור לנקוט שום צעדי ענישה נגד שום חבר שלא נתפס על חם, אלא לפי היתר מוקדם מהמועצה, ובימים שאין בהם ישיבות יש להשיג התר מלשכת המועצה, ויש לדוויח למועצה בישיבה הראשונה שלה על הצעדים שננקטו.

הסעיף השבעים ושנים :

1)אסור שהחבר ינצל את החברות שלו בשום עבודה.

2)החוק יקבע את העבודות שאסור לצרף אל חברות המועצה.

הסעיף השבעים ושלושה :

1)יושב ראש המועצה ייצג אותה יחתום וידבר בשמה.

2)יש למועצה משמר מיוחד שלה שיקבל את ההוראות מיושב ראש המועצה ואסור על כול כוח חמוש להכנס למועצה אלא לפי רישיון מהיושב ראש.

הסעיף השבעים וארבעה :

לחברי מועצת העם הזכות להעלות הצעות חוקים ולהפנות שאלות ושאלתאות לממשלה או לאחד השרים בהתאם לכללי סדר העבודה הפנימית של המועצת.

הסעיף השבעים וחמישה :

מועצת העם תמלא את המשימות הבאות :

  • אשור החוקים.

  • הדיון בהודעת הממשלה.

  • ההצבעה על חוסר האמון בממשלה או באחד השרים.

  • אשור התקציב הכללי והחשבון הסופי.

  • אשור תוכניות הפתוח.

  • אשור החוזים וההסכמים הבינלאומיים המדברים על שלימות המדינה, ואלה הם חוזי הסולחה הבריתות וכול החוזים המדברים על זכויות הרבונות או ההסכמים המענקים פריביליגיות לחברות או למוסדות זרים, וגם החוזים וההסכמים שיטילו על האוצר הוצאות שלא היו כלולות בתקציב שלו או שנדרשו כתוצאה מהלוואות, או נוגדות כללי החוקים התקפים ובצוען מחייב להכין חוק חדש.

  • אשור החנינה הכללית.

  • קבלת התפטרותו של חבר המועצה או סרובה.

הסעיף הששים ושבעה :

1)ראש הממשלה יציג בפני מועצת העם תוך שלושים ימים לכול היותר מיום הרכבתה של הממשלה את ההודעה של ממשלתו כדי לדון עליה.

2)הממשלה תהיה אחראית ליישום הודעתה בפנה מועצת העם.

3)אם המועצה תהיה לא בכנוס מושבה הרגיל, היא תיקרא למושב שלא מן המנון.

הסעיף השבעים ושבעה :

1)אין להסיר את האמון אלא אחרי שמיעת התשובות על שאלתאות שהופנו לממשלה או לאחד השרים והעלאת הדרישה להסיר את האמון צריכה להיות נתמכת על ידי חמישית מחברי מועצת העם לפחות והסרת האמין מהממשלה או מאחד השרים תהיה רק אם תזכה לתמיכתם של רוב חברי המועצה.

2)במקרה הסרת האמין מהממשלה חיב ראש הממשלה להגיש התפטרות הממשלה לנשיא הרפובליקה ועל השר שהוסר ממנו האמון להגיש התפטרותו.

הסעיף השבעים ושמונה:

על המועצה להרכיב וועדות ארעיות מבין חבריה כדי לאסוף מידע ולחקור עובדות על הנושאים הנוגעים בישום סמכויותיה.

הסעיף השבעים ותשעה :

1)יש תקציב אחד לכול שנה פיננסית. התחלתה של שנת התקציב תקבע לפי חוק.

2)החוק יקבע השיטה שבה יוכן התקציב הכללי.

3)יש להציג הצעת התקציב בפני מועצת העם שני חודשים לפחות טרם התחלתה של השנה הפיננסית.

הסעיף השמונים :

1)מועצת העם תצביע על הצעת התקציב על כול סעיף והתקציב לא יהיה תקף אלא אחרי שיקבל אישור מועצת העם.

2)אם המועצה לא סימה מלאכת אישור התקציב עד התחלתה של השנה הפיננסית החדשה תימשך העבודה בהתאם לתקציב השנה הקודמת עד לאמוץ התקציב של השנה החדשה, וגבית ההוצאות וההכנסות תתקיים לפי החוקים והסדרים התקפים.

3)אסור לבציע העברות בין סעיפי התקציב אלא לפי כללי החוק.

4)המועצה אינה יכולה להגדיל את ההערכות הנוגעות בסכומי ההוצאוות וההכנסות בזמן שבו נבדק התקציב.

הסעיף השמונים ואחד :

אחרי אשור התקציב יכולה מועצת העם לאשר חוקים היכולים לקבוע הוצאות חדשות ומשאבים להשיג אותן הוצאות.

הסעיף השמונים ושנים :

החשבונות הסופיים של השנה הפיננסית יוצגו בפני מועצת העם במהלך תקופה שלא תעלה על שנה אחת אחרי סיום אותה שנה, ופעולת סגירת החשבון תהיה לפי חוק, ומה שחל על סגירת החשבון חל גם על התקציב בנוגיע לאישור.

*הפרק השני :

השלטון המבצעי :

  • נשיא הרפובליקה ..

הסעיף השמונים ושלושה :

נשיא הרפובליקה, ומועצת השרים מנהלים את השלטון המבצעי כמוסמכים מטעם העם תוך המסגרות שקובעת החוקה.

הסעיף השמונים וארבעה :

המועמד לתפקיד נשיא הרפובליקה צריך שיהיה :

  • כבר השלים השנה הארבעים.

  • אזרח ערבי סורי מילידתו, ובן לשני הורים אזרחים ערבים סוריים מהילידה.

  • נהנה מכול הזכויות האזרחיות והמדיניות ואין נגדו פסק דין בעוון עבירה אפילו אם שוקם מבחינה חוקית.

  • אינו נשוי מאשה שאינה סורית.

  • חי ברפובליקה הערבית הסורית לא פחות מעשר שנים קבועות ונמשכות לפני היום שהגיש בו מועמדותו.

הסעיף השמונים וחמישה :

המועמדות לתפקיד נשיא הרפובליקה תהיה לפי התנאים והשלבים הבאים :

  • יושב ראש מועצת העם יקרא לבחירות הנשיאות בטרם סיום הקדנציה של הנשיא המכהן תוך תקופה שלא פחות מששים ימים ולא יותר מתשעים ימים.

  • בקשת המועמדות תוגש לבית הדין העליון לעניני תחוקה, ותירשם בפנקס מיוחד וזאת בתוך תקופת עשרה ימים אחרי הקריאה לבחירות הנשיאותיות.

  • בקשת המועמדות לא תתקבל אלא אם יהיה מבקש המועמדות כבר השיג תמיכה בכתב במועמדותו מצד שלושים וחמישה מחברי מועצת העם לפחות, וחבר המועצה לא יוכל להעניק תמיכה אלא למועמד אחד.

  • בית הדין העליון לעניני תחוקה יבדוק את בקשות המועמדות, ויוציא פסק דין בענינן תוך חמישה ימים אחרי סיום התקופה הקבועה לרישום הבקשות.

  • אם לא יובטחו התנאים הדרושים למועמדות אלא למועמד אחד תוך התקופה הנקבעת, יהיה יושב ראש מועצת העם חיב לקרוא לפתוח ההליכים להגשת המועמדות שוב פעם לפי אותם תנאים עצמם.

הסעיף השמונים וששה :

1)נשיא הרפובליקה נבחר על ידי העם בבחירות ישירות.

2)יוכרז כמנציח בתפקיד נשיא הרפובליקה המועמד שישיג את הרוב המכריע מקולותיהם של הבוחרים שהשתתפו בבחירות, ואם אף אחד מהמועמדים לא השיג את הרוב, יערכו בחירות חוזרת תוך שבועים בין שני המועמדים שהשיגו תמיכת קולות רבים של בוחרים.

3)תוצאות הבחירות יוכרזו על ידי יושב ראש מועצת העם.

הסעיף השמונים ושבעה :

1)אם תפורק מועצת העם תוך התקופה הקבועה לבחירות נשיא רפובליקה חדש, יוסיף נשיא הרפובליקה היורד למלא את התפקידים שלו עד לסיום תהליך בחירת מועצה חדשה ועד לכינוס ישיבתה, בתנאי שבחירתו של הנשיא החדש תיערך תוך תשעים ימים אחרי כינוס ישיבת המועצה.

2)אם תסתיים הקדנציה של נשיא הרפובליקה ולא נבחר נשיא חדש יוסף הנשיא למלא את התפקידים שלו עד לבחרית נשיא חדש.

הסעיף השמונים ושמונה :

נשיא הרפובליקה ייבחר לתקופת שבע שנים שתתחיל מיום סיום הקדנציה של הנשיא, ואסור לבחור את נשיא הרפובליקה מחדש ליותר מקדנציה אחת נוספת.

הסעיף השמונים ותשעה :

1)בית הדין העליון לעניני תחוקה מוסמך לדון בתביעות הערעור בנושא בחירת נשיא הרפובליקה.

2)תביעות הערעור יוגשו על ידי המועמד תוך שלושה ימים אחרי הכרזת התוצאות ובית הדין יוציא בהן פסק דינו תוך שבעה ימים אחרי סיום התקופה המוקדשת להגשת תביעות הערעור.

הסעיף התשעים :

נשיא הרפובליקה יגיש בפני מליאת מועצת העם לפני שיתחיל למלא את התפקיד שלו, שבועת האמונים החוקתית שנזכרה בסעיף השביעי של החוקה.

הסעיף התשעים ושנים :

אם נוצר מקרה ארעי שימנע מנשיא הרפובליקה למלא את התפקידים שלו ימלא אותם במקומו סגן נשיא הרפובליקה.

הסעיף התשעים ושלושה :

1)אם תתרוקן משרת נשיא הרפובליקה או כשהנשיא יהיה במצב שלא יסייע לו למלא את תפקידיו, ימלא מקומו בצורה ארעית הסגן הראשון של נשיא הרפובליקה לתקופה שלא תהיה יותר מתשעים ימים מיום התרקנות מסרת נשיא הרפובליקה, בתנאי שבמהלך התקופה הזאת יערכו בחירות חדשות לנשיאות.

2)ואם בזמן התרקנות מסרת נשיא הרפובליקה אין סגן נשיא, ימלא תפקידי הנשיא בצורה ארעית ראש הממשלה לתקופה שלא תהיה יותר מתשעים ימים החל מיום התרקנות מסרת נשיא הרפובליקה, בתנאי שיערכו בחירות חדשות לנשיאות.

הסעיף התשעים וארבעה :

אם יגיש נשיא הרפובליקה התפטרותו מתפקידו הוא יגיש כתב התפטרותו למועצת העם.

הסעיף התשעים וחמישה :

הטקסים והפריביליגיות שדורש תפקידו של נשיא הרפובליקה יקבעו לפי חוק גם הקצבות הנשיא יקבעו לפי חוק.

הסעיף התשעים וששה :

נשיא הרפובליקה ישקיף על כיבוד החוקה על תפקוד טוב של השלטונות הכלליים ועל הגנת האחדות הלאומית והשרדות המדינה.

הסעיף התשעים ושבעה :

נשיא הרפובליקה הוא שממנה ראש הממשלה , השרים וסגניהם, והוא שיאשר התפטרותם, ויפטרם מתפקידיהם.

הסעיף התשעים ושמונה :

נשיא הרפובליקה יכין בישיבה של הממשלה שתתכנס בראשותו את המדיניות הכללית של המדינה ויפקיח על ישומה.

הסעיף התשעים ותשעה :

נשיא הרפובליקה מוסמך לקרוא לממשלה להתכנס לישיבה בראשותו, ולבקש דווחים מראש הממשלה ומהשרים.

הסעיף מאה :

נשיא הרפובליקה יוציא בצוו את החוקים שיאושרו על ידי מועצת העם, ומוסמך לבטלם בהחלטה מבררת תוך חודש אחרי מסירתם ללשכת נשיאות הרפובליקה, ואם מועצת העם תאשר אותם שוב ברוב של שני שלישים, נשיא הרפובליקה יוציא אותם בצוו.

הסעיף מאה ואחד :

נשיא הרפובליקה יוציא את ההחלטות והצווים בהתאם לחוק.

הסעיף מאה ושנים :

נשיא הרפובליקה יכריז מלחמה וגיוס כללי, ויכרות חוזה סולחה אחרי הסכמת מועצת העם.

הסעיף מאה ושלושה :

נשיא הרפובליקה יכריז על מצב חרום ויבטל אותו לפי חוק שיתקבל על ידי הממשלה שתתכנס לישיבה בראשותו, בהסכמת שני שלישים של השרים, ובתנאי להציג אותו בישיבה הראשונה של מועצת העם, והחוק  יפרט את הכללים של חוק שעת החרום.

הסעיף מאה וארבעה :

נשיא הרפובליקה הוא שימנה את ראשי המשלחות הדיפלומטיות אצל המדינות הזרות, ויקבל כתבי האמנתם של ראשי המשלחות הדיפלומטיות של המדינות הזרות.

הסעיף מאה וחמישה :

נשיא הרפובליקה הוא המפקד העליון של הצבא והכוחות המזוינים ומי שיוציא כול ההחלטות וההוראות הדרושות כדי ליישם את הסמכות הזאת, וביכולתו להסמיך מי שהוא בכמה מהן.

הסעיף מאה וששה :

נשיא הרפובליקה הוא שממנה את הפקידים האזרחיים והצבאיים ומסיים שרותם לפי החוק.

הסעיף מאה ושבעה :

נשיא הרפובליקה כורת את החוזים ואת ההסכמים הבינלאומיים ומבטל אותם בהתאם לכללי החוקה ולכללי החוק הבינלאומי.

הסעיף מאה ושמונה :

נשיא הרפובליקה מעניק חנינה פרטית ויש לו סמכות לשכם את המצב של הפרט.

הסעיף מאה ותשעה :

לנשיא הרפובליקה סמכות להעניק אותות.

הסעיף מאה ועשרה :

נשיא הרפובליקה מוסמך לפנות במסרים למועצת העם, ולקרוא בפני המועצה הודעות.

הסעיף מאה ואחד עשר :

1)יש לנשיא הרפובליקה סמכות להחליט בענין פרוק מועצת העם לפי החלטת ברור, שיוציא אותה.

2)הבחירות למועצה חדשה תתקימנה תוך ששים ימים אחרי החלטת הפרוק.

3)אין לפרק את מועצת העם יותר מפעם אחת מאותה סיבה עצמה.

הסעיף מאה ושנים עשר :

נשיא הרפובליקה מוסמך לנסיח הצעות חוקים ולהעלות אותן למועצת העם כדי לדון באישורן.

הסעיף מאה ושלושה עשר :

1)נשיא הרפובליקה מוסמך לפעול במקום הרשות התחוקתית מחוץ לכינוסה מושבי מועצת העם, או בזמן כינוסה אם יהיה צורך דחוף לכך, ואפילו בתקופה שבה מועצת העם מפורקת.

2)הצווים התחוקתיים שיוציא יוצגו בפני מועצת העם תוך חמשה עשר ימים אחרי הישיבה הראשונה שהמועצה תכנס.

3)למועצת העם יש זכות לבטל את הצווים התחוקתיים שמקבל הנשיא או לעדכן אותן לפי חוק, וזאת בתמיכת יותר משני שלישים של חברי המועצה הנרשמים כנוכחים בישיבה, בתנאי שמספר הנוכחים לא יהיה פחות מהרוב המכריע מבלי שיהיה לביטול או לעידכון תוקף ראקציוני, ואם המעצה לא בטלה או עדכנה אותם, יהיו מאושרים לפי החוק.

הסעיף מאה וארבעה עשר :

אם תבצר סכנה גדולה או יבצר מצב שיאיים על האחדות הלאומית, ועל שלימות ועצמאות שטחי המולדת או ימנע מוסדות המדינה מליישם במישרין את התפקידים שלהם, לנשיא הרפובליקה יש הסמכות לנקוט במהירות בצעדים הדרושים במקרים כאלה כדי להתמודד עם הסכנה.

הסעיף מאה וחמישה עשר :

נשיא הרפובליקה מוסמך להרכיב את הרשויות, המועצות והוועדות המיוחדות ולקבוע את הסמכויות ואת המשימות שלהן בנוסח ההחלטות שלו על הרכבתן.

הסעיף מאה וששה עשר :

נשיא הרפובליקה מוסמך לקרוא למשאל עם על הסוגיות החשובות המתיחסות לאנטרסים העליונים של הארץ, והתוצאה של משאל העם תהיה תקפה ומחיבת מיום הכרזתה והיא תוכרז על ידי נשיא הרפובליקה.

הסעיף מאה ושבעה עשר :

נשיא הרפובליקה אינו אחראי על המעשים שלו בזמן ישום תפקידיו אלא במקרה שיבציע בגידה והדרישה בנושא הטלת האשמה עליו תבוא לפי החלטה של מועצת העם שתתקבל בהצבעה שתהיה מוצהרת ובתנאי שתקבל תמיכה של שני שלישי חברי מועצת העם בישיבה חשאית שלא מן המנין, וזאת בהתאם להצעה שתוגש על ידי שליש חברי המועצה לפחות ואז המשפט שלו יהיה בפני בית הדין העליון לענינים תחוקתיים.

2 – הממשלה (מועצת השרים )

הסעיף מאה ושמונה עשר :

1)הממשלה היא הרשות המבצעת והמנהלת העליונה של המדינה, והיא מורכבת מראש הממשלה, מסגניו, ומהשרים. תפקידה לבשקיף על בצוע החוקים והסדרים ולפקיח על הפעולות של מנגנוני ומוסדות המדינה.

2)ראש הממשלה מפקיח על הפעולות של סגיו ושל השרים.

הסעיף מאה ותשעה עשר :

ההקצבות והפיצויים של ראש הממשלה, סגניו והשרים יקבעו לפי חוק.

הסעיף מאה ועשרים :

ראש הממשלה, סגניו והשרים יגישו בפני נשיא הרפובליקה אחרי הרכבתה של ממשלה חדשה, שבועת אמונים חוקתית לפי הנוסח שנזכר בסעיף השביעי של החוק, וזאת לפני שיתחילו בעבודות שלהם, ואילו במקרה שיוכנסו שנויים בממשלה, רק השרים החדשים יגישו שביעת האמונים.

הסעיף מאה עשרים ואחד :

ראש הממשלה סגניו והשרים אחראים מול נשיא הרפובליקה ומול מועצת העם.

הסעיף מאה עשרים ושנים :

השר הוא היושב ראש העליון במשרדו ותפקידו לבציע את המדיניות הכללית של המדינה בנוגיע למשרדו.

הסעיף מאה עשרים ושלושה :

אסור על השרים בתקופת שרותם בתפקידם להיות חברים במועצת ההנהלה של חברה פרטית, או נציגים שלה, ואסור עליהם לעסוק בצורה ישירה או בלתי ישירה בשום עסק מסחרי או במקצוע פרטי.

הסעיף מאה עשרים וארבעה :

1)ראש הממשלה סגניו והשרים אחראים מבחינה אזרחית ופלילית בהתאם לחוק.

2)לנשיא הרפובליקה סמכות לשלות את ראש הממשלה סגניו והשרים לבית המשפט אם אף אחד מהם יבציע פשע בזמן עבודתו או בגלל עבודתו.

3)הנאשם יושעה מהעבודה מיד אחרי הוצאת כתב ההאשמה נגדו ועד שתוכר האשמה המיוחסת אליו, פטורו או התפטרותו לא ימנעו העמדתו לדיו, וההליכים יישמו כפי הנוסח שלהם בחוק.

הסעיף מאה עשרים וחמישה :

1)הממשלה תיחשב כמתפטרת במקרים הבאים :

         א-) עם סיום הקדנציה של נשיא הרפובליקה.

         ב-) עם בחירת מועצת עם חדשה.

         ג-) אם רוב השרים יגישו התפטרותם.

2)תוסיף הממשלה לנהל את הענינים עד שיצא צוו על הרכבת ממשלה חדשה.

הסעיף מאה עשרים וששה :

אפשר לטחד בין מסרת שר לבין מסרת חבר במועצת העם.

הסעיף מאה עשרים ושבעה :

פקסי הדין שיחולו על השרים יחולו גם על סגני השרים.     

הסעיף מאה עשרים ושמונה :

הממשלה תעסוק בנושאים הבאים :

1)הכנת התוכניות המבצעיות לישום המדיניות הכללית של המדינה.

2)הפקוח על עבודות המשרדים של הממשלה ושל הרשויות הכלליות האחרות.

3)עיבוד הצעת התקציב הכללי של המדינה.

4)עיבוד הצעות החוקים.

5)עיבוד תוכניות הפתוח, ופתוח היצור וניצולם של האוצרות הלאומיות, וכול תוכנית שמטרתה לתמוך ולפתח את הכלכלה ולהגדיל את ההכנסה הלאומית.

6)קביעת ההלוואות והענקתן בהתאם לכללי החוקה.

7)הכנת ההסכמים והחוזים לפי כללי החוקה.

8)המעקב אחרי ישום החוקים, השמירה על האנטרסים של המדינה ועל בטחונה, וההגנה על חרויות וזכויות האזרחים.

9)נסוח ההחלטות המנהליות לפי החוקים והכללים והפקוח על ישומן.

הסעיף מאה עשרים ותשעה :

ראש הממשלה והשרים ממלאים התפקידים הנזכרים בחוקים התקיפים בצורה שלא תהיה מנוגדת עם הסמכויות שהחוקה מעניקה לשלטונות אחרים, ובנוסף לסמכויות האחרות המוענקות להם בהתאם לכללי החוקה.

3- המועצה למנהל המקומי :

הסעיף מאה ושלושים :

הרפובליקה הערבית הסורית מורכבת מיחידות מנהליות, שמספריהן, גבולותיהן נקבעים לפי כללי החוקה שקובעת אפילו את ההתמחות שלהן ואת העצמאות הפיננסית והמנהלית שלהן.

הסעיף מאה שלושים ואחד :

1 – התארגנותן של היחידות המנהליות תישען על ישום עיקרון אי מרכזיות השלטון והאחראויות, והחוק יפרט את היחסים שבין היחידות האלה לבין השלטון המרכזי, ואת ההתמחות והמשאבים שלהן בנוסף לפקוח על עבודותיהן, וגם מפרט את השיטה למנוי או לבחירת ראשיהן וכמובן מפרט גם הסמכויות של הראשים ושל ראשי הרשויות שלהן.

2 – יש ליחידות המנהליות מועצות נבחרות בבחירות כלליות, חשאיות ישירות ושוויוניות.

*הפרק השלישי :

הרשות המשפטית :

הסעיף מאה שלושים ושנים :

הרשות המשפטית היא רשות עצמאית ונשיא הרפובליקה יערוב לעצמאות הזאת. מסייעת לו המועצה העליונה של בתי הדין.

הסעיף מאה שלושים ושלושה :

1)בראש המועצה העליונה לבית הדין יעמוד נשיא הרפובליקה, והחוק יפרט השיטה להרכיב אותה ואת הסמכות וכללי העבודה שלה.

2)המועצה העליונה של בתי הדין תערוב להבטיח את הערבויות הדרושות להגן על עצמאותה של הרשות המשפטית.

הסעיף מאה שלושים וארבעה :

1)השופטים נהנים מעצמאות ואין שלטון על דיניהם זולת שלטון החוק.

2)כבודם, מצפונם, ונטרליותם הם הערובה השומרת על זכויות וחרויות הפרטים.

הסעיף מאה שלושים וחמישה :

החוק יארגן את הרשות המשפטית על כול חלקיה, וסמכוחתיה ומפרט את כללי הסמכות של כול בתי המשפט.

הסעיף מאה שלושים וששה :

החוק מפרט את התנאים למנוי השופטים להעלאיתם וקידומם, להעברתם, ולהעניש אותם.

הסעיף מאה שלושים ושבעה :

הפרקליטות הכללית היא מוסד שיפוט מאוחד, בראשה עומד שר המשפטים, והחוק מארגן את הסמכויות ואת התפקיד שלה.

הסעיף מאה שלושים ושמונה :

1)פסקי הדין יוצאו בשמו של העם הערבי הסורי.

2)ההמנעות מישום פסקי הדין או עקוב ישומם, פשע שהחוק מעניש את מי שמבציע אותו, בהתאם לכללי החוק.

2- השיפוט המנהלי :

הסעיף מאה שלושים ותשעה :

מועצת המדינה תפקיח על השיפוט המנהלי, והיא רשות שיפוטית ויעוצית עצמאית, החוק מפרט את הסמכויות שלה ואת התנאים למנוי השופטים, וקוביע גם את העלאת שכרם, העברתם ופיטורם.

 -החלק הרביעי :

בית הדין העליון לעניני תחוקה.

הסעיף מאה וארבעים :

בית הדין העליון לעניני תחוקה רשות שיפוטית עצמאית, המטה שלה בעיר דמשק.

הסעיף מאה ארבעים ואחד :

בית הדין העליון לעניני תחוקה מורכב משבעה שופטים לפחות, אחד מהם יהיה יושב ראש, נשיא הרפובליקה ממנה אותם בצוו נשיאותי.

הסעיף מאה ארבעים ושנים :

אי אפשר לאחד בין חברות בית הדין העליון לעניני תחוקה לבין משרת שר או משרת חבר במועצת העם. החוק קוביע את העבודות האחרות שאין לאחד אותן עם חברות בית הדין העליון.

הסעיף מאה ארבעים ושלושה :

החברות בבית הדין לעניני תחוקה תימשך תקופת ארבע שנים, ואפשר לחדשה שוב.

הסעיף מאה ארבעים וארבעה :

חברי בית הדין העליון לעניני תחוקה לא יפוטרו אלא בהתאם לכללי החוק.

הסעיף מאה ארבעים וחמישה :

נשיא בית הדין העליון וחברי בין הדין יגישו בפני נשיא הרפובליקה ובנוכחות יושב ראש מועצת העם את שבועת האמונים הבאה לפני התחלת עבודתם :

//אני נשבע בשם אלוהים הקדוש לכבד את החוקה של הארץ ואת חוקיה, ולמלא את החובה שלי באמינות ונטרליות//.

הסעיף מאה ארבעים וששה :

בית הדין העליון לעניני תחוקה יעסוק בנושאים הבאים:

1 – הפקוח על חוקיות החוקים, הצווים התחוקתיים, הרשימות והסידורים.

2 – ניסוח גילוי דעת לפי בקשה מצד נשיא הרפובליקה בנוגיע לחוקיות הצעות החוקים והצווים התחוקתיים, ובנוגיע לחוקיות הצעות הצווים.

3 – הפקוח על בחירות נשיא הרפובליקה וסידור ההליכים המיוחדים לכך.

4 – הדיון בערעורים שיוגשו נגד חוקיות בחירת נשיא הרפובליקה וחברי מועצת העם והוצאת פסקי דין בענינם.

5 – העמדת נשיא הרפובליקה לדין אם יואשם בבגידת המולדת.

6 – החוק יפרט גם את הסמכויות האחרות של בית הדין העליון לעניני תחוקה.

הסעיף מאה ארבעים ושבעה :

בית הדין העליון לעניני תחוקה יקפיד על חוקיות החוקים בדרכים הבאים:

1- הדיון בשאלת אי חוקיותו של חוק והוצאת פסק הדין לגביו כדלקמו:

אאם יתנגדו נשיא הרפובליקה, או חמישית חברי מועצת העם נגד חוקיותו של חוק לפני פרסומו תופסק הוצאתו עד שבית הדין יקבל פסק דינו תוך חמישה עשר ימים אחרי הרשמת ההתנגדות בבית הדין  ואם אותו חוק מסווג כדחוף בית הדין חיב לקיים דיון עליו תוך שבעה ימים.

באם יתנגדו כחמישית מחברי מועצת העם לחוקיות צוו תחוקתי תוך תקופת חמשה עשר ימים מהיום שלאחר הצגתו בפני מועצת העם בית הדין יהיה חיב לדון עליו ולפסוק דינו תוך חמישה עשר ימים אחרי הרשמת ההתנגדות בבית הדין.

גאם בית הדין פוסק שהחוק או הצוו התחוקתי או הרשימה מפירים את החוקה יבוטלו הסעיפים שבהם הפרה נגד כללי החוקה ויהיה לביטול תוקף ראקציוני.

2 – הדיון על ההגנה בדבר אי חוקיותו של חוק וההכרעה יהיה כדלקמן :

אאם אחד המתנדים הגיש נוסחה חוקית שבית הדין שהוציא פסק הדין שעליו הוגשה פרשת הערעור בעבר, ובית הדין המתבקש לדון בערעור, ראה שהערעור רציני וצריך להכריע בו, על בית הדין להפסיק את הדיון בפרשה ולהעביר אותה לבית הדין העליון לעניני החוקה.

בעל בית הדין העליון לעניני תחוקה להכריע בענין רשימת ההגנה תוך תקופת שלושים ימים אחרי רשימת הפרשה אצלו.

הסעיף מאה ארבעים ושמונה :

בית הדין העליון לעניני תחוקה אינו רשאי לדון על תוקתיות החוקים שנשיא הרפובליקה מציג במשאל עם, ואשר קבלו הסכמת העם.

הסעיף מאה ארבעים ותשעה :

החוק יקבע שיטות הדיון וההכרעה בסוגיות שבין סמכויות בית הדין העליון לעניני תחוקה, ויפרט אותן ואת התנאים שצריכים להיות מובטחים בחברי בית הדין העליון, ואפילו את החסינות האחראיות, המסכויות ואת התכונות שלהם.

-החלק החמישי :

עידכון החוקה :

הסעיף מאה וחמישים :

1)לנשיא הרפובליקה ולשליש חברי מועצת העם הזכות להציע עידכון החוקה.

2)הצעת העידכון צריכה לכלול את הנוסחאות שדורשות עידכון ואת המניעים לעדכן אותן.

3)מועצת העם תרכיב מיד לאחר הגשת הצעת העידכון, וועדה מיוחדת כדי לדון בהצעה.

4)מועצת העם תקיים דיון על תוכן העידכון ואם יאושר על ידי שלושת רבעי חברי המליאה יהיה העידכון מאושר בתנאי שיקבל הסכמתו של נשיא הרפובליקה.

-החלק הששי :

  • כללים כלליים וסלקטיביים :

הסעיף מאה חמישים ואחד :

ההקדמה של החוקה היא חלק בלתי נפרד ממנה.

הסעיף מאה חמישים ושנים :

מי שיש לו אזרחות אחרת לא יכול להוסיף לעצמו את האזרחות הערבות הסורית, ולא יכול גם להיות נשיא רפובליקה, סגן נשיא, ראש ממשלה, סגן ראש ממשלה, חבר במועצת העם, או חבר בבית הדין העליון לעניני תחוקה.

הסעיף מאה חמישים ושלושה :

אסור לעדכן את החוקה הזאת אם לא ימולאו לה שמונה עשר חודשים על התחלת העבודה לפיה.

הסעיף מאה חמישים וארבעה :

הכללים התחוקתיים התקפים לפני אישור החוקה הזאת יוסיפו להיות תקפים עד שיעודכנו בהתאם לכלליה של החוקה הזאת, בתנאי שהעידכון יהיה תוך תקופה שלא תהיה יותר משלוש שנים.

הסעיף מאה חמישים וחמישה :

הקדנציה של נשיא הרפובליקה הנוכחי תסתיים בסיום שבע שנים מיום שבועת האמונים שהגיש כנשיא רפובליקה, ומזכותו להגיש מועמדותו לתפקיד נשיא הרפובליקה, הסעיף השמונים ושמונה הנזכר בחוקה הזאת יוחל עליו בבחירות הנשיאותיות הבאות.

הסעיף מאה חמישים וששה :

הבחירות הראשונות למועצת העם בהתאם לחוקה הזאת תערכנה תוך תקופת תשעים ימים אחרי יום אשורה על ידי משאל העם.

הסעיף מאה חמישים ושבעה :

החוקה הזאת תפורסם בעתון הממלכתי, ותהיה תקפה מיום אשורה.